תקציר:
יש איש מתאוה להיטיב לזולתו, הפגשו עם רעהו הוא לו לחדוות לב. מקבלו בסבר פנים יפות, חרד אולי לא קלע אל המטרה לפי רוח רעהו, אולי דיבר דבר שלא כהוגן, כי אין כאב לב אצלו, ככאב של פגיעה בכבוד חברו, או שחסר מרעהו חסר. ומעולם לא נפגע הוא מרעהו, כי ליבו המלא אהבה תכסה על כל פשעים, והוא מוכן מראש לקבל באהבה נאמנה פצעים ונזיפות שיחלוק לו רעהו, בידעו שאין רוב בני אדם אצילי המידות. ומה אפשר לתבוע מהם. ובכל זאת רוחש לבו להם יקר וכבוד ואין בלבו הרהורים רעים, מעין זלזול בכבוד הבריות, כי תפנוקי הנפש מפנקים את בעליהם להיות משמש למען הטוב המלא, גם בשני הפכים בנושא אחד ולהיות מאשים את עצמו על כל שעל על חסרון השלימות בסגולת המידות, ולהיות מזכה את אחיו זכות גמורה ומוחלטת... כזה היה הרב הבר: איש המתאווה להיטיב לזולתו. -- מהכריכה האחורית

עותקים