תקציר:
פס החול הנראה מרחוק מאז שעות הבוקר המוקדמות, הלך והתרחב לממדי יבשה. "אמריקה!" לאטו ברגש אנשים על הסיפון. קרני השמש, בצירוף דמיונם הפרוע של המהגרים, הפכו את גרגרי החול לניצוצות זוהרים. ארץ הזהב! רק מתנופפים, חופנים, ומתעשרים. קלי קלות - - ים רובנר הייתה קרה יותר מכל הגלידות שבמפעל, וקשה כמו בלוק של קרח. כך נראים בני אדם שמביטים על העולם דרך הסדק הצר של קופת החסכונות. "מי גידל כאן דור של שתיינים?" שואלים זקני הדור ומושלין. "ימי ילד לי את אלה'? מלקים את עצמם כותבי הטורים בעיתונות היהודית הגוועת. אט אט הם מתעשתים, פוערים עיניים, ומחפשים כלפי מי לשלוח אצבע מאשימה. סופרים ובעלי שאר-רוח עורכים מעין חשבון נפש, ומתוך הלקאה עצמית מוסרים וידוי והרהורי דברים. דאלף רעד בכל גופן הין לו ביד צרורות של ניירות ערך בשלל צבעים. הברוקרים התחרו בקולם וניסן למכור את מניותיו. אמות הסיפים רעדו. אנשים דחפו והתאגרפי וצרחו. מרגע לרגע הלך המצב והידרדר, וככל שארכו הרגעים הנוראים הללו - פרץ אל הבורסה המון היסטרי ששמע כי "עסקים כרגיל" - זהו כבר ביטוי לשוני ששייך אל העבר... האנדרלמוסיה הייתה איומה. כולם דחפו. כולם נדחפו. המניות צנחן מטה מטה. זעקות שבר בלתי מסחריות ופליטות פה "אנחנו רוקים" לא הוסיפו כבוד או ביקוש למניות... מי צריך מניות? אף אחד. רק מזומנים - ולזוז מכאן. תעלומת הצעיפיס בת שתי הדורות חוצה ימים ויבשות אפופת תימהון. מוזמנים להיסחף בזרמי האוקיינוס האטלנטי עם מליוני מהגרים בדרכם אל ארץ הדולרי, אשר המונים מתוכה התעקשו לכנותה "יהמארה של קולומבוס"י, עוד בטרם הפציע ''היום השחור".

עותקים