תקציר:
שלום, הגנה. ניר הביט בשגב הרוכן. הוא עצמו העדיף ראשית לבחון במבט פנורמי את שלוש הגופות שהיו שרועות על הרצפה תחתיהם. יימה אתה אומר על זה?" שגב לכסן מבט אל ניר. יינאי היה כאן". ייזו נראית לך עבודה שלו?'' ניר הנהן. "חד משמעית". אומץ. סיכון. נקישה נשמעה מכיוון האקדח. "הוא טעון. ודרוך", סומציאי עדכן. סומצ'אי, ניל ופראםרט היו ממוקדים ביעקב היושב מולם, אולי לכן פספסו את הדמות שנכנסה בלי קול דרך הדלת הפרוצה. "עצרו!" הם הסתובבו במהירות לכיוון הקול היציב. שני אקדחים שינו את יעדם שבריר שנייה לאחר מכן. ניגודים. מיקוד במטרה. חזיון תעתועים. רועי ייצב את אקדחו בין ידיו, מכוון אותו קדימה, שואג בקול: יינאי!! תעצור! אני יורה!!" ינאי לגם אוויר ודחק ברגליו, רץ במהירות הגבוהה ביותר האפשרית מבחינתו. ידיו של רועי רעדו. הוא דחף את הנשק בחזרה אל נרתיקו וניער את ידיו, מנסה להתעשת בכוח. מלביש על פניו מסכה קפואה, חסרת הבעה. יימה עושים עכשיו?'' איתמר היה היחיד שהצליח לדבר, לברר בקול רועד לאחר שניות ארוכות. חזיון תעתועים. ספר רביעי בסדרת אחים לנשק, מאת א. בראב.

עותקים